<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ע"ו</h1>
<h2>דף קז:</h2>
שאלת אם מותר לאכול גבינה על גבי מפה שאכלו עליה בשר אם לאו מפני שהמפה בלועה מבשר, והבאת לראיה קצת לאיסור ההיא שמעתתא דפרק דם חטאת [זבחים צ"ה ע"ב] אשר תבושל בו [ויקרא ו'] אין לי אלא שבשל בו עירה לתוכו רותח וכו' ושאלת לפרש לך אותה שמועה. תשובה הדבר נראה לי ברור שאסור לאכול גבינה על מפה שאכלו עליה בשר וכן לאכול בשר על מפה שאכלו עליה גבינה, לפי שאין לך כל מפה ומפה שאין עליה כמה טיפי בשר שאכלו עליה. ולא מחמת מה שנבלע בתוכה אני אומר שהבלוע אינו יוצא אלא ע"י דבר חם, ואם משום בלע היה אסור להניח עליה גבינה חמה אבל צוננת לא. אלא שאני אומר וכן האמת שלכלוכי בשר יש על המפה פעמים הרבה שנופלין עליה טיפי התבשיל וזה תדיר תדיר, וכן שמקנחין עליה סכין שחותכין בה הבשר. וכל שהוא בעין כשמניחין עליה גבינה בין חמה בין צוננת נוגעין זה בזה לפחות והדחה מיהא בעי וכדתנן [חולין ק"ז ע"ב] צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהיו נוגעין זה בזה, ואקשינן עלה בגמרא וכי נוגעין זה בזה מאי הוי צונן וצונן הוא ואהדרינן נהי דקליפה לא בעו הדחה מיהא בעו. ועוד שזה חמור יותר כי הרבה פעמים ידבקו לכלוכי הבשר בעצמו בגבינה עצמה או בלחם אשר הוא אוכל עליה ויאכל בשר וגבינה בתפישה אחת. וזה דבר ברור ועל כן אנו רגילין לשמור עצמנו מזה הרבה שומר נפשו ירחק מהם. וכל שכן שאסור לחתוך גבינה אפילו צוננת בסכין שרגילין לחתוך בה בשר, ולא עוד אלא אפילו הפת שאוכלין עם הגבינה אסור לחתוך בסכין שחותכין בה בשר, לפי שרוב הסכינין שומנו של בשר קרוש על פניה וכשחותך בה את הפת הוא נדבק בפת, וכדאמרינן [חולין קי"א ע"ב] צנון שחתכו בסכין מותר לאכלו בכותח ואוקימנא דוקא בדטעים ליה וליכא טעם בשר כלל, ואיפשר כי טעימת קפילא בעי כדעת רש"י ז"ל, ואמרינן נמי [שם קי"ב ע"א] קישות ואבטיח גריר לבי פיסקי, וזה פשוט.
